כמחנכת זה שנים לא מועטות עסקתי לא מעט בסוגיות הקשורות להוראה ולמידה בכתה והדרכים למטב אותה. קל לשכוח, כי השעות שבהן התלמידים שוהים במסגרת חינוכית פורמאלית אינן רבות, וכי כמחנכים חלה עלינו החובה להכיר את התמונה השלמה - מכלול הסביבה שבה תלמידינו חיים ופועלים, וזאת על מנת שמצד אחד נוכל להרחיב את הלמידה כך שתתקיים גם מחוץ לכיתה, ומצד שני נתאים את הסביבה הלימודית ואת דרכי ההוראה בכיתה לסביבה החיצונית המשתנה.
כשמתדיינים על סביבה לימודית עתירת טכנולוגיה חשוב לזכור כי בבתי"ס באזור המרכז, בהם לומדים תלמידים משכבות מבוססות, היקף הפעילות הבית ספרית במחשב ובאינטרנט בטלה לעומת כמות הזמן ומגוון הדרכים בהן תלמידנו עושים שימוש בטכנולוגיות המידע השונות במהלך התבגרותם. תלמידים רבים מסיירים במרחב הסייבר-ספייס ותוך כדי כך נחשפים לידע רב ומפתחים כישורים מגוונים. כמחנכים, עלינו להיות מודעים לכך ולנסות להפיק מזה תועלת לקידום הלמידה, כי האוריינות אינה מתחילה או מסתיימת בכתה. עלינו גם לכוון ולהדריך את תלמידינו היקרים בדרכם בעולמות הידע במרחבים הוירטואליים, על צדדיהם החיוביים אך גם על הסכנות הגלומות בהן.
כרכזת סל תרבות וטיולים אני אחראית לתכנון והוצאה לפועל של הטיולים בביה"ס. בדומה לאוריינות הטכנולוגית, גם הסיור הלימודי, באם הוא מתוכנן כהלכה, הוא אמצעי חשוב להעמקת הלמידה ולשיפור ההישגים בתחומים הנלמדים. לפעילות עצמית במהלך הסיור, הכוללת חופש בחירה מסויים, וללימוד חוויתי תוך כדי אינטראקציה חברתית מחוץ לכיתה תרומה גדולה ללמידה.
לשתי הסביבות - הסייברספייס המודרני המשול להיי-טק, והסיור הלימודי המסורתי (LOW-TECH?) - קווים של שוני אך גם דמיון. האומנם?
יום שבת, 31 באוקטובר 2009
הירשם ל-
רשומות (Atom)
